למה אתם עדיין כועסים על מישהו שפגע בכם — בעוד שהכאב בכלל מתחיל בתוככם? מה אם אני אגיד לכם שהכעס שלכם הוא לא עליו בכלל? שהכל התחיל בתוככם, הרבה לפני המילים, המעשה או הטון? כל מה שאתם מרגישים עכשיו — זה רישום ישן, טראומה נסתרת, זיכרון מהילדות או אפילו מהנשמה שלכם, שמפעיל את התגובה הזאת. רק כשנלמד לראות כמו האלוקים, כמו זבוב עם 5 עיניים ועשרות עדשות בכל עין, כמו סייסמוגרף רגשי — נוכל באמת להבין ולרפא. --- כשמישהו פוגע בנו, המוח מתלקח. אנחנו בטוחים שהכאב נגרם ממנו, מהמילים, מהטון, מהמעשה. אבל האמת?